סעיף בוררות – תניית בוררות

סעיף בוררות

סעיף בוררות או בשמו הנוסף – “הסכם בוררות” מהווה הסכמה עקרונית לניהול סכסוכים במסגרת הליך בוררות מחוץ לכותלי בית המשפט. הסכם הבוררות יכול לעמוד כחוזה ייעודי ונפרד להסדרת נושא הבוררות, אשר נקרא “שטר בוררות” ועליו חותמים הצדדים בבואם להסדיר את התקשרותם. 

אולם לרוב הוא מופיע כסעיף המהווה חלק ממסמך משפטי רחב יותר המסדיר את היחסים בין הצדדים (למשל: חוזה שותפים, הסכם לאספקת שירותים מקצועיים, הסכם מכר בעסקת נדל”ן, תקנון, וכן הלאה).

מהו סעיף בוררות ולמה הוא נועד?

סעיף הבוררות נועד להסדיר את אופן יישוב המחלוקות שעלולות להתגלע בין צדדים שנכנסו להתקשרות עסקית או אחרת.

משמעות החתימה על סעיף בוררות הינה שבמידה שתפרוץ מחלוקת בין הצדדים, הם יפנו להליך בוררות במקום להגיע להתדיינות משפטית בבית המשפט. כלומר, ניתן להגדיר את הסכם הבוררות כהעמדת חלופה  לניהול המחלוקת בבית משפט.

הצורך בסעיף בוררות

הצורך בחתימה על סעיף בוררות נגזר מכך שקיום הליכי בוררות מחייב הסכמה הדדית של הצדדים המסוכסכים. ללא הסכם כזה, לא ניתן יהיה להסדיר את המחלוקת מול בורר על צד שאינו חפץ בכך, והדבר ייאלץ את שני הצדדים להביא את הסכסכוך שלהם להכרעת בית המשפט.

מתי נהוג לחתום על סעיף בוררות?

החתימה על סעיף בוררות מתבצעת במרבית המקרים כבר מתחילת התקשרותם של הצדדים במסגרת עסקה או שותפות. וסעיף הבוררות הוא חלק מאותו הסכם בין הצדדים. אולם באופן עקרוני, ניתן גם לחתום על הסכם בוררות לאחר שנתגלעה מחלוקת בין הצדדים, ובכך להסכים שהסכסוך ינוהל בעזרת בורר.

מטרת החתימה על סעיף בוררות

מטרת העל בחתימה על סעיף בוררות היא לאפשר לצדדים ללבן את המחלוקות שעלולות להתגלע ביניהם מחוץ לבית המשפט. ההסתייעות במוסד לבוררות לצורך יישוב סכסוכים הפך מקובל מאוד בסקטור המסחרי והעסקי, ולא בכדי.

בהליכי בוררות לצדדים בסכסוך ישנה יכולת למנות בורר לפי בחירתם, ובניגוד להליך משפטי שמתנהל בערכאות, בבוררות יש לצדדים מידה רבה יחסית של שליטה גם בהתקדמות ההליך, במשך ההליך, ובסדרי הדין שילקחו בחשבון במסגרת ההכרעה במחלוקת.

מאחר והסכם הבוררות מאפשר ניהול יעיל ומזורז של מחלוקות, בהשוואה להליך המשפטי בבית המשפט – החתימה עליו מאפשרת לצדדים לחסוך לא רק בבירוקרטיה וזמן, אלא גם בהוצאות משפטיות כבדות הנובעות מניהול מחלוקות בבתי משפט.

בנוסף, הליך הבוררות הוא הליך דיסקרטי, אשר מאפשר לצדדים לדון במחלוקות מבלי להביא לידיעת הציבור את פרטי הסכסוך ואף את עצם קיומו.

הסמכויות המוקנות לבורר

חוק הבוררות קובע שסעיף בוררות שנחתם בין שני צדדים בתחילת התקשרותם או בפרוץ סכסוך, מקנה לבורר סמכות רשמית להכרעה בסכסוכים בין הצדדים. במסגרת זו, ניתן לקבוע גם את זהותו של הבורר, אופן ניהול הליך הבוררות, ואת “גבולות הגזרה” שבהם יוכל הבורר לפעול.

הגדרת הסמכויות המוקנות לבורר באמצעות סעיף הבוררות, מאפשרת למי מהצדדים לתקוף את פסק הבורר במידה שניתן תוך כדי חריגה מן הנושאים שהוסכמו מראש.

ככלל, בידי הבורר נתונה הסמכות להכריע בסכסוך אגב גביית עדויות, האזנה לטענות הצדדים ומינוי של מומחים לשם קבלת חוות דעת מקצועיות על פי הצורך. בכל מקרה, עליו לנמק ולפרט את החלטתו במסגרת פסק הבוררות שיינתן בתום ההליך.

תוכנו של סעיף בוררות

בסעיף הבוררות הצדדים רשאים לקבוע כיצד הם מעוניינים שהליך הבוררות יתנהל, החל מאופן בחירת הבורר, דרך קביעת הדין שיחול, האם יחולו סדרי הדין ודיני הראיות, ואף לגבי האפשרות לערער על פסק הבוררות.

תוקפו המשפטי של סעיף בוררות

חוק הבוררות קובע כי סעיף בוררות הינו הסכם בכתב למסור לבוררות את ניהול הסכסוך שהתגלע בין הצדדים, או סכסוך שעלול לפרוץ ביניהם בעתיד.