הרפורמה בפתח: תקנות סדר הדין החדשות ותרומתן ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט
ד”ר דפנה אבניאלי, שופטת ביהמ”ש המחוזי ת”א (בדימ’) [1]
בינואר 2021 נכנסות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018 לתוקפן. התקנות מבשרות רפורמה בסדרי הדין, באופן הגשת כתבי הטענות והבקשות לבית המשפט ובהיקף הסמכויות של השופטים עצמם. מטרתן המוצהרת היא “לקבוע סדר דין לניהול הליכים אזרחיים בבית המשפט, ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך” (תקנה 1). עקרונות היסוד כוללים את הדרישה לקיום הליך שיפוטי ראוי והוגן, להכרעה תוך זמן סביר על יסוד טענות הצדדים ולפסיקה באופן שוויוני מידתי ומנומק (תקנה 3). בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השיפוטי לשם הגשמת המטרות הללו ועורכי הדין, לבד מתפקידם כ-officers of the court נדרשים לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו, יחד עם הצדדים עצמם (תקנה 3(ב)). אחת המטרות המוצהרות של התקנות היא לעודד את בעלי הדין להיפגש ולבחון דרכים לפתרון הסכסוך בהליכים אלטרנטיביים, כאמור בפרק ד’ לתקנות, הדן בדיון מקדמי בין בעלי הדין ופגישת מהו”ת. ברשימה זו אנסה להסביר את היתרונות והחסרונות הגלומים בפרק חדש זה.
דיון מקדמי – חידוש של התקנות
אחד החידושים שהוכנסו בתקנות מתבטא בהוספת פרק ד’ העוסק בחובה לקיים דיון מקדמי בין בעלי הדין (תקנות 36-34). לראשונה בישראל נקבעה חובה מנדטורית של הצדדים לקיים דיון מקדמי ולהידבר ביניהם, לפני המועד שנקבע לישיבת קדם משפט ראשונה, וכתנאי לקיומה.
השימוש במונח “דיון מקדמי” הוא מטעה. אין מדובר בדיון במובנו המקובל בשיטת המשפט שלנו, אלא בישיבה או פגישה מקדמית בין בעלי הדין עצמם, ללא מעורבות גורם שלישי. נראה כי מוטב היה לכנות את ההליך “ישיבה מקדמית” או “פגישה מקדמית” ולא “דיון מקדמי”.
התקנות מחייבות לקיים את הדיון המקדמי בתוך 30 יום ממועד המצאת כתב הטענות האחרון כאשר הכוונה לכתב תשובה או המועד שחלף להגשתו, כאמור בתקנה 6 לתקנות. בנוסח הקודם של התקנות שפורסם בשנת 2014, נדרשו הצדדים לנקוט “פעולות מקדמיות” לפני הגשת כתב תביעה, בדומה לנוהל הקיים בתקנות סדר הדין האזרחי באנגליה, המחייב צדדים לנקוט בפעולות מקדמיות ולתעד אותן, כתנאי להגשת תביעה (Pre-Action Protocol). המטרה המוצהרת של הפעולות המקדמיות באנגליה, היא להביא את הצדדים לבחון אפשרות ליישוב הסכסוך מחוץ לכותלי ביהמ”ש, ובמקרים שהדבר אינו מתאפשר להביא את הצדדים להיערך היטב למשפט, תוך גילוי הדדי ושקיפות ביניהם. במהלך השנים, מאז כניסת הרפורמה בסדרי הדין באנגליה לתוקף בשנת 1999 נמצא, כי ההליכים המקדמיים הביאו לשינוי תרבותי, להגברת שיתוף הפעולה בקרב עורכי הדין, לעליה בפשרות מוקדמות ולצמצום במספר התביעות שהוגשו לבית המשפט. מנגד נשמעה ביקורת על העמסת עלויות בשלבים מוקדמים של ההליך, בעיקר על צדדים מוחלשים בתביעות הקשורות לתיקי הגירה, פש”ר ועוד.
מתקין התקנות ביקש לאמץ נוהל זה, אך הביקורת שהושמעה בישראל על התקנות בנוסחן הקודם הובילה לכך, שהחובה לקיים דיון מקדמי אינה מהווה עוד תנאי להגשת התביעה, אלא לקיום קדם המשפט. המטרה העיקרית לשמה נועד הדיון המקדמי כיום, היא לגרום לצדדים להיערך כראוי לקראת הדיון בתביעה, לתחום את הפלוגתאות ולבחון את האפשרויות לפתרון הסכסוך באמצעות מנגנון חילופי ליישוב הסכסוך.
תקנות 35-34 – מטרת הדיון המקדמי
הדיון המקדמי נועד להטמעת שיח משפטי מבוסס אינטרסים, שיש בו כדי להביא לפתרונות יצירתיים מאלה המושגים דרך שיח מבוסס זכויות וטענות משפטיות בבית המשפט. מטרתו המוצהרת של הדיון המקדמי, כאמור בתקנה 34, היא להביא לידי כך שהצדדים יהיו ערוכים היטב לקראת הדיון בתביעה וילבנו את המחלוקת ביניהם, תוך גילוי הדדי ושקיפות מלאה, ובנוסף יבחנו את “האפשרות לפתור את המחלוקת באמצעות מנגנון חלופי ליישוב הסכסוך”. מלשון תקנה 35 עולה, כי הצדדים נדרשים לתחום את הפלוגתאות ביניהם, לבחון את האפשרות לפתור את המחלוקת באמצעות מנגנון חלופי ליישוב הסכסוך או, לכל הפחות, להסכים על צעדי צמצום וייעול, לרבות העמדת נושא חוות הדעת לבדיקה או מינוי מומחה מוסכם.
החובה לקיים “דיון מקדמי” חלה על בעלי הדין, למעט בעלי דין שאינם מיוצגים בידי עורך דין (תקנה 35(א). נראה כי מתקין התקנות סבר, כי עריכת דיון מקדמי ללא סיוע של עורך דין, אינו יעיל ואף עלול לפגוע בזכויות דיוניות של צדדים בלתי מיוצגים.
תקנה 35(ב) קובעת, כי על הצדדים לאפשר עיון במסמכים הנחוצים ולהשיב על שאלות שהמענה להן נחוץ, לצורך ליבון הפלוגתאות וצמצום המחלוקת ביניהם. ההחלטה מהם מסמכים נחוצים ומהן השאלות שהמענה להן נחוץ – מסורה בידי הצדדים, אך הצדדים מחויבים לנהוג בשקיפות מירבית, במקביל להליך גילוי מסמכים, שעל פי התקנות חייב להתבצע תוך 30 יום ממועד הגשת כתב הטענות האחרון (תקנה 57). החובה לאפשר עיון במסמכים הנחוצים מקדימה את החובה לאפשר עיון בכל המסמכים שגולו בתצהיר גילוי מסמכים, אותה יש לקיים תוך 30 יום לאחר מתן תצהיר גילוי המסמכים (תקנה 58), והיא מאפשרת לצד שכנגד לעיין לפחות בחלק מהמסמכים הרלבנטיים כבר במהלך הדיון המקדמי.
תקנה 6 – מהו מנגנון חלופי ליישוב הסכסוך
על פי לשון תקנה 6 “מנגנון חלופי ליישוב הסכסוך” – “דרך לפתרון הסכסוך בהסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט שהיא, בין השאר, גישור, בוררות וכיוצא באלה”.
תקנה 6 מגדירה “גישור” – “כהגדרתו בסעיף 79ג לחוק בתי המשפט” ו”בוררות” – “כמשמעותה בחוק הבוררות”. השימוש במונחים “בין השאר” ו”כיוצא באלה” מלמד, כי אין מדובר ברשימה סגורה, אלא בדוגמאות בלבד. ניתן להסיק מכך, כי מתקין התקנות אינו שולל מנגנונים נוספים ליישוב הסכסוך, כדוגמת משא ומתן, הערכה ניטרלית מוקדמת ENE, או דרכים יצירתיות נוספות שיוסכמו על דעת הצדדים.
היכן וכיצד ינוהל דיון מקדמי
תקנות 34 ו-35 אינן מפרטות היכן יש לקיים את הדיון המקדמי ומותירות את הדבר להחלטת הצדדים. התקנות אינן מפרטות כיצד יש לקיים את הדיון המקדמי, אך בדברי ההסבר נאמר כי ניתן לקיימו במפגש פיזי או בשיחה טלפונית. לאור העובדה שמתקין התקנות התייחס לאפשרות של קיום דיון בהיוועדות חזותית בהליכים אחרים כמו קדם משפט (תקנה 61(ג) גביית עדות (תק 72(א) וקדם ערעור (תקנה 138(א)(3) נראה, כי אין מניעה לקיים דיון מקדמי גם בדרך זו, הגם שהדבר לא נאמר בתקנות במפורש.
התקנות אינן מפרטות מי חייב להיות נוכח בדיון המקדמי, ואם הצדדים חייבים להתייצב בעצמם או שניתן לקיימו באמצעות עוה”ד בלבד. התקנות אינן מפרטות כמה זמן צריך לנהל את הדיון המקדמי, עד שמגיעים למסקנה כי לא ניתן להתקדם בו עוד ומרימים ידיים. התקנות אף אינן מפרטות האם מספיקה רשימת פלוגתאות כדי לענות על דרישת ה”תיחום”, ומה נחשב כתגובה מספקת לאפשרות יישוב הסכסוך באמצעות מנגנון חלופי. האם מספיק שאחד הצדדים מודיע כי אינו מסכים לגישור או לבוררות, או שעליו לנמק את הסירוב. אפשרות עריכת פרוטוקול בדיון המקדמי לא נדונה אף היא בתקנות, אך נראה כי הדבר אפשרי בהסכמת הצדדים.
תקנה 36 – דיווח לבית המשפט
בתום הדיון המקדמי ולא יאוחר מ- 14 יום לפני המועד שנקבע לקדם המשפט, על הצדדים להגיש לבית המשפט דיווח בדבר הדיון המקדמי שערכו, לפי טופס 4 לתוספת הראשונה. הדיווח צריך להיות משותף. באין הסכמה לדיווח משותף, יגיש כל בעל דין את הטופס מטעמו. הדיווח יכלול פירוט קצר של הצעדים לצמצום המחלוקת, פירוט המנגנון החלופי ליישוב סכסוך שהוצע, המועד שהוחלפו מסמכים בין הצדדים ועותק של המסמכים הללו, על מנת למנוע מחלוקת אילו מסמכים הוחלפו. אין לציין בטופס מי לא הסכים לצעדים לצמצום המחלוקת או למנגנון החלופי ליישוב הסכסוך שהוצע.
היתרונות של קיום דיון מקדמי
דיון מקדמי נועד לסייע בהשגת פתרון עצמאי, מקובל על שני הצדדים, מחוץ לכותלי ביהמ”ש, להיכרות מוקדמת עם התיק ועם טיעוני הצד שכנגד, לאפשרות לעיין במסמכים ולקבל מענה לשאלות, ולחיסכון בזמן שיפוטי. ישיבת קדם המשפט לא תוקדש עוד לניסיון להביא את הצדדים להתנהל בשקיפות, ולהחליף ביניהם מסמכים ומענה לשאלונים, אלא להתמקדות במתן הנחיות על שלבי הדיון בתביעה, אופן שמיעת העדויות בעל פה או בכתב, משך זמן ההוכחות ועוד, כמפורט בתקנה 63. בעיקר יפחית הדבר את התופעה הרווחת כיום, של צדדים שאינם נפגשים או נדברים לפני קדם המשפט. הציפייה כי צדדים יקיימו את הדיון המקדמי כהלכתו, אמורה לסייע לצדדים ולבית המשפט בקידום ההליך. הגשמתה תלויה ברצון הצדדים ובניהול הדיון המקדמי באופן יעיל ואפקטיבי. קשה לדעת כיצד יתמודדו בעלי הדין ובאי כוחם, עם המטלות שהתקנות מטילות עליהם, ללא מעורבות גורם שלישי שיכול לסייע בהידברות ביניהם. ימים יגידו אם המטרות אשר לשמן נועד הדיון המקדמי, ביניהן הרצון לנתב את הצדדים לפתרון הסכסוך באמצעות מנגנון חלופי, אכן הושגו.
החסרונות של קיום דיון מקדמי
חיוב הצדדים לקיים דיון מקדמי לפני קדם המשפט מגלם בחובו גם חסרונות. מדובר בסד זמנים צפוף של 30 יום לאחר הגשת כתב הטענות האחרון, שאינו מאפשר לצדדים זמן התארגנות מספיק. הצדדים נדרשים לאפשר עיון במסמכים ולהשיב לשאלות מרכזיות בפרק זמן אחיד, ולא אחד אחרי השני. הצדדים נאלצים לפעול ב”קלפים גלויים” ובשקיפות מירבית, לרבות חשיפת טקטיקות משפטיות, בטרם החל הדיון בבית המשפט. חיוב הצדדים להסכים על דרכים לצמצום וייעול ההליך מחייב אותם, כבר בשלב זה, להכיר היטב את התיק ולתכנן את מהלכיהם. כל זאת מבלי להמעיט מחשיבות העובדה, שבית המשפט רשאי לנקוט בסנקציות כלפי מי שאינו מקיים את הדרישות, כאמור בתקנה 38, שעליה יפורט בהמשך.
תקנה 37 – פגישה מהו”ת
תכנית המהו”ת (פגישת מידע, היכרות ותיאום) שהונהגה בבתי משפט השלום החל משנת 2008, הורחבה במסגרת התקנות לכל תביעה שסכומה עולה על 40,000 ש”ח (בעבר הסכום היה 75,000 ש”ח). פגישת מהו”ת היא נוסח מרוכך של “גישור חובה”, שהכוונה להנהיגו נזנחה בתקנות, אך היא מחייבת את הצדדים להתייצב לפגישה עם המגשר.
החובה לקיים פגישת מהו”ת חלה גם כאשר בעלי הדין אינם מיוצגים, למעט בתביעות לפיצויים בשל נזקי גוף או תביעות שעילתן בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. על הממונה – עורך דין ביחידת הגישור, שופט או רשם שהוסמך לכך – למנות מגשר מהו”ת תוך 20 יום מהגשת כתב הטענות האחרון, מתוך רשימת המגשרים שעברו את המכרז לפי תקנות בתי המשפט (רשימת מגשרים), התשע”ח-2017. המגשר יקיים את פגישת המהו”ת תוך 30 יום מהמצאת ההודעה על המינוי.
פגישת מהו”ת מתקיימת בבתי משפט השלום בלבד, כעולה מתקנה 37(יא), המפנה לרשימת בתי המשפט המפורטים בתוספת השנייה. הפגישה היא ללא עלות ומלשון התקנות עולה, לכאורה, כי הכוונה לישיבה אחת בלבד. פרטי מגשר המהו”ת שקיים את פגישת המהו”ת יפורסמו באתר האינטרנט של בתי המשפט במערכת נט המשפט, וזאת לצורך הבטחת שקיפות ושוויון בחלוקת התיקים, כעולה מדברי ההסבר לתקנות.
מגשר המהו”ת יסביר לצדדים את עקרונות פגישת המהו”ת, את היתרונות הגלומים ביישוב הסכסוך במנגנון חלופי, ויבחן עמם את הנושאים העיקריים שבמחלוקת ואת האפשרות ליישב את הסכסוך. בהיותו מגשר, ימליץ מן הסתם על גישור ולא על דרכים נוספות ליישוב הסכסוך, כדוגמת בוררות או משא ומתן, אך הדעת נותנת כי המגשר לא ימנע מהצדדים להסכים על דרכים נוספות ליישוב הסכסוך, פרט לגישור.
העובדה שמגשר מהו”ת אמור לקיים פגישה אחת בלבד עם הצדדים (ללא עלות), עלולה להתגלות כבלתי מספקת. הצדדים או המגשר עצמו עשויים לגלות, כי נדרשת יותר מפגישה אחת כדי ללבן את הנושאים שבמחלוקת ואת האפשרות ליישב את הסכסוך. התקנות אינן מסדירות את נושא התשלום בגין פגישות מהו”ת נוספות, כנראה מתוך ציפייה כי לאחר פגישה אחת יחליטו הצדדים אם לפנות לגישור או להמשיך בהליכים בבית המשפט.
מגשר המהו”ת יודיע תוך 14 יום ממועד פגישת המהו”ת, אם בעלי הדין מסכימים להעביר את הסכסוך לגישור (תקנה 37(ו). גם כאן השימוש במונח “גישור” לא נועד כנראה לחסום את האפשרות להודיע לבית המשפט, כי הצדדים הסכימו על מנגנון חלופי אחר ליישוב הסכסוך.
בכל ענין הנוגע לפגישת מהו”ת, מקומה, זהות המגשר, זהות המשתתפים וכדומה, אפשר לפנות לממונה. הרואה עצמו נפגע מהנחיית הממונה שהוא עו”ד ביחידת הגישור, רשאי להעביר העניין לעיונו והכרעתו של ממונה שהוא רשם או שופט (תקנה 37(ז)(ח)).
התייצבות לישיבת מהו”ת
דין פגישת מהו”ת כדין דיון בבימ”ש (תקנה 37(ד). לפגישת המהו”ת יתייצבו בעלי הדין ורשאים להתייצב גם עורכי דינם (תקנה 37(ט). תושב חו”ל יכול למנות מיופה כוח שיתייצב במקומו. תאגיד ימנה נציג הבקיא בפרטי הסכסוך ומוסמך להביע עמדה על העברת ההליך לגישור, אליו רשאי להצטרף גם עורך דין. המדינה, רשות מקומית או חברת ביטוח יתייצבו באמצעות עורך דין המטפל בתיק, אליו רשאי להתלוות גם נציג הבקיא בפרטי הסכסוך. השוני בין מעמדם של עורכי דין המייצגים תאגיד, לעומת עורכי דין המייצגים את המדינה, רשות מקומית או חברת ביטוח אינו ברור, ונובע כנראה מהעובדה שעורכי הדין הוספו רק בעקבות דרישתה של לשכת עורכי הדין, במסגרת תיקון (מס’ 2) לתקנות.
אי התייצבות לפגישת מהו”ת תגרור חיוב ע”י הממונה בהוצאות המגשר ובהוצאות בעלי הדין שהתייצבו, מבלי לגרוע מסמכויות בית המשפט לגבי אי מילוי הוראות פרק זה, זולת אם מצא הממונה, כי קיימים טעמים שלא לחייב בהוצאות (תקנה 37(י)).
תקנה 38 – סנקציות על הפרת הוראות
אכיפת קיומם של דיון מקדמי ופגישת מהו”ת היא בסמכות בית המשפט, לרבות הטלת סנקציות בשל הפרת הוראות פרק ד’ העוסק בכך. תקנה 38 מעניקה לבית המשפט סמכויות נרחבות, המלמדות על חשיבות ההידברות בין הצדדים, טרם הגעתם לקדם משפט. לבית המשפט מוקנית סמכות לאכוף על הצדדים את קיומה של ההידברות, זולת אם מצא טעמים מיוחדים שלא לעשות כן, בנוסף לסמכות להתלות את ההליך עד שבעל דין יקיים את ההוראות כנדרש, ואף למחוק את התובענה מטעמים מיוחדים (תקנה 38(א)).
מתקין התקנות לא הקנה סמכות מחיקת כתב טענות במקרה שהנתבע לא קיים אחר ההוראות, ונראה כי הדבר אירע בהיסח הדעת ויש לתקן זאת.
בית המשפט מוסמך אף לחייב בהוצאות לטובת הצד שכנגד או לטובת אוצר המדינה, אם מצא שבעל דין לא מילא אחר ההוראות ולא הייתה סיבה מוצדקת להתנהלותו. בעל דין חייב בתשלום ההוצאות עד לישיבת קדם המשפט האחרונה, אף אם לאחר מכן מילא אחר ההוראות, זולת אם מצא בית המשפט טעמים מיוחדים שלא לחייבו לעשות כן (תקנה 38(ב)). בפסיקת ההוצאות על בית להתחשב, בין היתר, בהתנהגות בעל הדין בדיון המקדמי ובתום לבו, ובכלל זה האם גילה לצד שכנגד מידע שהיה עליו לגלות, האם פעילותו הייתה מועטה לעומת מורכבות המחלוקת או לא הייתה כנה, והאם פעל כראוי וכנדרש מבעל דין הוגן (תקנה 38(ג)).
רמת הפירוט בתקנה 38(ג) נראית מיותרת. ניתן היה להסתפק באפשרות האחרונה לפיה בעת פסיקת ההוצאות על בית המשפט לבחון אם בעל הדין “לא פעל כראוי וכנדרש מבעל דין הוגן”.
תקנה 39 – המקרים בהם לא תחול חובת דיון מקדמי ופגישת מהו”ת
תקנה 39(א) קובעת, כי הוראות פרק ד’ שעניינן קיום דיון מקדמי ופגישת מהו”ת, לא יחולו כאשר ההליך מוגש בהסכמת הצדדים, כגון בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר גישור או לפסק בוררות; בתביעה לפינוי מושכר; בתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים ובתביעה שנקבעו לגביה סדרי דיון מיוחדים בחיקוק אחר, כגון תובענה ייצוגית; וכן בהליך שבית המשפט או הממונה שהוא שופט, התיר לבעלי הדין שלא לפעול לפי הוראות פרק זה.
הקביעה כי בתביעה לפינוי מושכר לא יחולו הוראות פרק ד’ מעוררת תמיהה. אמנם מדובר בהליך שמחייב דיון מהיר, אך דווקא בשל כך, החיוב לקיים דיון מקדמי או פגישת מהו”ת יכול להאיץ את ההליך ואולי אף לייתרו. במיוחד נכונים הדברים, לאור העובדה שהאפשרות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר אינה קיימת בתקנות החדשות, ותביעה לפינוי חייבת להתנהל בסדר דין רגיל. לפיכך מומלץ כי מתקין התקנות ישקול את האפשרות לבטל קביעה זו.
על אף האמור בתקנה 39(א), בית המשפט רשאי בכל עת להורות לבעלי הדין לפעול לפי פרק זה, לרבות הפניית הצדדים לפגישת מהו”ת. מדובר בהוראה מחויבת המציאות, לאור העובדה שבית המשפט אחראי על ניהול ההליך לשם הגשמת המטרות שביסוד התקנות, כאמור בתקנה 3(א).
החסרונות בקיום דיון מקדמי יחד עם פגישת מהו”ת
הדרישה לקיום דיון מקדמי ופגישת מהו”ת בסד זמנים צפוף תקשה מאוד על בעלי הדין בהליכים המתקיימים בית משפט השלום. הצדדים אמורים להיערך לדיון המקדמי תוך 30 ולפגישת מהו”ת תוך 50 יום, לאחר הגשת כתב הטענות האחרון. המירוץ והתרוצצות בין הדיון המקדמי לבין פגישת המהו”ת, עלול להיות מיותר ומתיש, לאור העובדה שחלק מהדרישות הן חופפות. הדרישה לבחון את הנושאים והפלוגתאות שבמחלוקת, ואת האפשרות ליישב את הסכסוך במנגנון חלופי קיימת בשני המקרים, וספק אם יש הצדקה לדרישה כפולה זו. הדעת נותנת, כי צדדים שקיימו דיון מקדמי ובחנו כבר את הנושאים שמחלוקת ואת האפשרויות ליישב את הסכסוך במנגנון חלופי, יופטרו מהחובה להתייצב לפגישת מהו”ת. העובדה שבבית המשפט המחוזי צדדים נדרשים לקיים רק דיון מקדמי מלמדת, כי ניתן להסתפק בכך ולהותיר את פגישת המהו”ת רק לצדדים שאחד מהם או שניהם אינם מיוצגים. פגישת מהו”ת מעצם טבעה נעשית באווירה פחות פורמלית ונינוחה, ולכן מתאימה לתביעות בסכומים נמוכים, שם הצדדים יכולים להידבר ביניהם ללא ייצוג, בעזרת המגשר. מומלץ כי מתקין התקנות ישקול את האפשרות לתקן את הדרישה לקיום פגישת מהו”ת ולהגבילה למקרים אלה.
סיכום
פרק ד’ לתקנות נועד להמריץ את בעלי הדין להיות ערוכים לקראת הדיון בתביעה וללבן את המחלוקת ביניהם, תוך גילוי הדדי ושקיפות מלאה, ואף לבחון את האפשרות לפתור את המחלוקת באמצעות מנגנון חלופי ליישוב הסכסוך. תרומתן המצופה של התקנות ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, היא מטרה ראויה ויש לברך עליה, אך היא חייבת להתרחש בצורה מתונה והדרגתית. בתי המשפט יידרשו לקבוע, באילו מקרים נעשה שימוש לרעה בהליכי משפט או פעולה בלתי מידתית, הפוגעת במימוש התכלית הדיונית של התקנות, ומתי ראוי להפעיל סנקציות על צד שלא קיים את החובות המוטלות עליו. יש לקוות כי מלאכת הפרשנות תיעשה בד בבד עם הסתגלותם של עורכי הדין לרוח החדשה המנשבת מתקנות סדר הדין בלבושן החדש.
[1] בוררת ומגשרת במוסד לבוררות עסקית וראשת המכון לאמנויות המשפט באוניברסיטת תל אביב.